ויסמן נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א

החלטה

בפניי בקשה למתן הוראות מטעם הנאמן בפשיטת רגל על נכסי החייב צבי ויסמן (להלן: "החייב"). הנאמן מבקש לקבוע כי העברת זכויותיו של החייב, שהן מחצית הזכויות בדירה ברח' הגאון אליהו 10 ברמת גן (להלן: "הדירה"), שנעשתה ללא תמורה לאימו, גב' חנה ויסמן ז"ל (להלן: "המנוחה"), היא בטלה וחסרת תוקף וכי החייב עודנו הבעלים של הזכויות שהתיימר להעביר. עוד מבקש הנאמן כי יוסמך על ידי בית המשפט לפעול למימוש זכויותיו של החייב בדירה, לרבות בדרך של הגשת עתירה לפירוק שיתוף בדירה.

ואלה עיקר העובדות הנוגעות לבקשה.

ביום 24.5.1987 נרכשה הדירה על ידי הורי החייב, הם המנוחה ואביו של החייב, אריה ויסמן ז"ל (להלן: "המנוח").

ביום 26.11.1989 נפטר המנוח.

ביום 20.11.1990 ניתן צו ירושה אחר עזבון המנוח ולפיו החייב ירש בשלמות את נכסי המנוח. משמע, החייב הפך להיות הבעלים של מחצית הזכויות בדירה (המחצית השניה נותרה בידי המנוחה).

ביום 14.9.1998 אישרה חברת נוה בנין ופיתוח בע"מ, הבעלים הרשום של הזכויות בדירה, כי רשמה בפניה את העברת הזכויות בדירה מאת המנוח אל בנו, החייב, ונתנה הסכמתה כי תירשם הערת אזהרה על חלקו של המנוח בדירה, לטובתו של החייב.

ביום 15.7.1999 נטלו החייב והמנוחה הלוואת משכנתא בסך 328,000 ₪, וזו גובתה במשכנתא על הדירה.

ביום 29.6.2003 העביר החייב את זכויותיו בדירה אל המנוחה, ללא תמורה. באותה עת הוא לא היה בעל כושר פרעון של חובותיו, שכן נקלע לקשיים כלכליים עוד בשנת 2002 בעקבות קריסתו של העסק שניהל. ביום 13.10.2003 החייב אף נאלץ למכור את בית מגוריו כדי לפרוע את חובותיו.

ביום 17.5.2007 הגיש החייב בקשה לצו כינוס והכרזתו פושט רגל.

ביום 28.6.2007 ניתן צו כינוס על נכסי החייב וביום 16.11.2008 הוא הוכרז פושט רגל.

על רקע עובדות אלה הוגשה הבקשה שבפניי.

יצויין כי לאחר הגשת הבקשה נפטרה המנוחה, ובצוואתה ציוותה את כל רכושה לילדיו של החייב, קרי, נכדיה. החייב, חרף היותו בן יחיד לאמו המנוחה, לא זכה בדבר על פי הצוואה.

הנאמן טוען כי החייב הינו הבעלים של מחצית הזכויות בדירה מכח ירושת המנוח וכי העברת חלקו בדירה, ללא תמורה, לטובת המנוחה, אינה אלא הענקה בטלה כלפי הנאמן, בהתאם לס' 96(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם- 1980 (להלן: "הפקודה"). הנאמן מוסיף וטוען כי בעת ביצוע אותה הענקה, החייב לא היה בר פרעון של חובותיו מבלי להיזקק לזכויות שהעניק למנוחה. לדידו, מטרת אותה הענקה היתה להבריח את נכסי החייב מפני נושיו. כמו כן, מדובר במתנה שלא נגמרה ברישום, ולכן מדובר אך ורק בהתחייבות לעשות עסקה, ולפיכך רשאי נותן המתנה לחזור בו מן המתנה לנוכח ההרעה הניכרת שחלה במצבו, לפי ס' 5 לחוק המתנה, התשכ"ח- 1968.

מנגד, החייב והמנוחה טענו כי הלכה למעשה, זכויותיו של החייב בדירה מעולם לא היו שלו, אלא של המנוחה. זאת, משום שעל פי יעוץ משפטי שקיבלו לאחר פטירתו של המנוח, מטעמי נוחות נרשם חלקו של האב בירושה על שם החייב באופן פורמלי וטכני בלבד, באמצעות צו ירושה. בשנת 1999 נדרש החייב למימון התחייבויות כלפי ספקים, ולשם כך מישכן את הדירה. האשראי שקיבל באמצעות שעבוד הנכס צמצם את מצבת החובות של החברה שניהל. בשלב מסויים לאחר נטילת ההלוואה, החלה המנוחה לפרוע את הלוואת המשכנתא במקומו של החייב. לאחר מכן, וללא קשר להסתבכותו, ביקש החייב להשיב את המצב הרישומי לקדמותו, רישום שלא בוצע עקב הערת אזהרה שנרשמה על הדירה לטובת הבנק הממשכן. לחייב עצמו אין ומעולם לא היה חלק בדירה, והיא נרכשה בכספם של המנוח והמנוחה. על כן, אין המדובר בהענקה אסורה שכן החייב לא העניק דבר מה משל עצמו, אלא אך ורק החזיר לאימו את אשר ממילא היה כל העת בבעלותה. רישום הזכויות במחצית הדירה על שמו של החייב לא היה אלא אקט פורמלי, שנועד לאפשר לו ליטול משכנתא ולהקטין את מצבת החובות של החברה שניהל. ממילא, לא חלה הוראת ס' 96 לפקודה. מוסיף החייב וטוען כי במשך השנים העבירה המנוחה לחשבונה של החברה שבבעלותו סכומים שונים המסתכמים בכ- 300,000 ₪ על מנת לסייע לחייב בפרעון התחייבויותיו ולכן יש לראות כספים אלה כתמורה אשר שולמה על ידי המנוחה בגין השבת מחצית הדירה לבעלותה. הוא הדין בהסכמתה של המנוחה למשכן את הדירה לצורך נטילת הלוואה מבנק.

לחלופין טוען החייב כי הואיל ואין לו דירה משל עצמו, עומדת לו הגנת בית מגורים לפי ס' 86א' לפקודה, ובכל מקרה, יש לדאוג לו לסידור חלוף.

הבקשה נקבעה לדיון במעמד הצדדים, והללו השלימו בעל פה את טיעוניהם.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים בעל פה, באתי לכל מסקנה כי דין בקשתו של הנאמן להתקבל, על שני חלקיה, והכל מן הטעמים שיפורטו להלן.

ס' 96 לפקודה, שכותרתו "ביטול הענקות", קובע:

ביטול הענקות [42]"(א)העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל לפני שעברו שנתיים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן.